• קצר & לעניין

דת ומדינה


ברור ומקובל עליי שהמדינה צריכה לחוקק חוקים ולהשקיע משאבים במטרה להגן על קיומה ולהקנות השכלה לאזרחיה.

אני גם לוקחת אחריות על הבחירה החופשית שלי לחיות במדינה שיש בה גם חוקים שאינם לרוחי.

יחד עם זאת איני מוכנה לקבל חוקי מדינה בעלי צביון דתי ואפעל למען ביטולם.


דת היא בעיקרה נטיית לב ואין סיבה הגיונית לחוקק חוקים שיחולו על מי שלא מרגיש שייך אליה.

הפילוסופיה היהודית יכולה להוות מצע אידאולוגי עבור חוק מדיני או עירוני, רק במידה וקיים הגיון מעשי ועכשווי לקיומו, וכשהוא לשביעות רצונו של הרוב.

כל שבת וחג אני נדהמת מכך שאנחנו עדיין מאפשרים לנטיית הלב של מיעוט להגביל את הרוב.

הזוי שדווקא במדינה בעלת משאבים מנטליים כל כך מפותחים, הרגשנות הדתית מתעלה על השכל הישר ועוצרת את הקדמה.


שייכות דתית היא תחושה פנימית והיא צריכה להתקיים כבחירה חופשית פרטית שלא כופה עצמה על אף אחד.

זו צריכה להיות הנאה פרטית או סגנון חיים שניתן לממשו על חשבון הזמן והכסף האישיים.

חגים וטכסים דתיים צריכים להיות ממומנים על ידי מי שחפץ בהם בלבד.

את הנרטיב הדתי המאחד אנחנו צריכים להחליף בדבק הרמוני המבוסס על הגיון מעשי עכשווי, לשביעות רצונם של הרוב.

כוחה של המדינה ברוחה זה נכון.

אך הרוח היהודית הישנה המגולמת במנהגים דתיים מאבדת את הרלוונטיות שלה כסיבה קיומית.

במקום לאחד ולייחד הוא מובילה לשנאה ופרוד.


לעומתה, הרוח הייעודית החדשה מולידה אצלנו יכולות בלתי רגילות בתחומים המשלבים מדע מחשוב וטכנולוגיה, עם חשיבה אקולוגית מתקדמת.


אם נשכיל להשקיע את מירב המשאבים המדיניים בתמיכה ביזמות וחדשנות אקו-טכנולוגית, נבנה כאן כוח שהוא בעל ערך עבור כל העולם.

חוקי המדינה לא יאבטחו יותר את עברנו אלא יבטיחו את עתידנו.



פוסטים אחרונים

הצג הכול