וירוס אקולוגי

במשך שנים התריעו בפנינו מדענים ואנשי רוח מפני אסון אקולוגי הצפוי להתרחש בעקבות ניצול המשאבים של כדור הארץ.

2019 הוכרזה כנקודת האל חזור.

התפרצות הקורונה ברחבי העולם בשלב הקריטי הזה משולה לבלם חירום והסגרים הכפויים הם מקלות בגלגלים רגע לפני תאונת טוטאל לוס.

אם נסתכל מעבר לפופיק של עצמנו ונחשוב על עתיד נכדינו נוכל לזהות שההתנהלות הנכפית עלינו סביב הקורונה היא למעשה גלגל הצלה.

עוצר טיסות הוא אחד הצעדים האפקטיביים ביותר להפחתה של פליטת חומרים המזיקים לסביבה, ההגבלות על התנועה והמגע מאלצות אותנו להמציא במהירות דרכים טכנו-אקולוגיות שיאפשרו לנו להמשיך בחיינו.

המחלה המאיימת על הנשימה, עוצרת את ההתנהלות שלנו ברמה החומרית ומפחיתה משמעותית את הזיהום הסביבתי המאיים לחנוק את כולנו.

מי שכבר למד לצרוך חומר בתבונה ושומר על איכות הסביבה יכול בוודאי להבין את הכדאיות בהקרבת חלק מהחירות הפיזית למען תהליך הגמילה של האנושות.

הסבל הנגרם לפרטים המאבדים את מקור פרנסתם והנאתם, הוא מחיר כבד אך הכרחי בתהליך ההבראה.

אם נשים רגע בצד את חוסר האמון והכעס על קובעי המדיניות, נוכל לראות כיצד השינוי שנכפה עלינו הוא למעשה צעד אקולוגי חכם שישתלם לכולנו בטווח הרחוק.

בתקופה הזאת אנחנו זקוקים יותר מתמיד להרמוניה ותמיכה הדדית בזמן שאנחנו מסתגלים לשינויים ומשנים הרגלים, אז מדוע זה לא קורה?

כמויות המידע הכוזב בתקופה הזאת מייצרות בתוכנו פחדים כעסים ופירוד.

הדעתנות המוקצנת גורמת לחלקנו לבעוט בסולם הנשען על העץ הגבוה שעלינו עליו ולאבד את גמישות המחשבה הנדרשת לזיהוי מצבים משתנים.

בשם חופש התנועה, המסחר והדת אנחנו תומכים בהתנהגויות חסרות כל הגיון אקולוגי ושואפים לחזור לשגרה ההרסנית.

אנחנו כמו ילדים ששיחקו בכדור בצורה לא אחראית ועכשיו כועסים על המבוגר האחראי שלקח לנו אותו.

במקום להשקיע אנרגיה במלחמות מקלדת מוטב לנו שנאחד מוחות ונבין כיצד לסגל אורח חיים אקולוגי כדי שלא נזדקק יותר לווירוסים שישקפו את המחלות שלנו.