אתגר המסכים

מציאת האיזון בין זמן מסך למחוצה לו הופך מורכב יותר.

רוב הילדים מביעים רצון חד משמעי לבלות יותר ויותר מול מסכים. הם מעדיפים לצרוך תוכן דרך האינטרנט ונהנים מתקשורת וירטואליות.

מעולם לא פחדתי ממסכים, רק מבוּרות. עודדתי את שלושת בנותיי מגיל צעיר, לפתח מיומנויות מחשב.

במשך 19 שנה אני חונכת אותן לחיים במסגרת החינוך הביתי.

מכיוון שקטונתי מללמד אותן בעידן של ידע, השגתי עבורן מגוון מורים פרטיים: ד"ר Google, פרופסור YouTube, מר Tumblr, גברת Sims, הוד רוממותו Overwatch ועוד.

למרות שדיברנו בבית עברית שלושתן כבר דוברות אנגלית ברמה גבוהה משלי, הן חשופות לידע עצום במגוון נושאים ולמעשה אני זו שלומדת מהן כל הזמן. חיי החברה שלהן בעיקר וירטואליים וגלובליים, מלאי עניין ואפילו דרמות. הן לומדות לתקשר בצורה אינטימית אבל זהירה, להדוף בנימוס מחזרים ומחזרות, ולהשתתף בדיונים על רומו של עולם המציאות, הפנטזיה והמד"ב. באופן וירטואלי הן לוחמות עבור צדק מגדרי, מפתחות מודעות לתזונה ואקולוגיה ומתעדכנות על מה שמתרחש בעולם.

האתגר היומיומי שלהן זהה לשלי: לשמור על גוף גמיש ובריא בזמן שהראש מתפתח.

בייעוץ להורים בנושא התמודדות עם המסכים,

אני לא ממליצה לכולם לנקוט בגישה הקיצונית שלי שבה הילדים מגדירים לעצמם את הגבולות. זה לא מתאים לכל ילד ובטח שלא לכל הורה! צריך לזהות את האישיות הייחודית של בני הבית, להבין את האינטראקציה המשפחתית,

ורק אז ניתן להתאים את אורח החיים המשפחתי מול המסך.

כשמוצאים את האיזון הנכון ומבינים כיצד לתקשר עם הילדים סביב הנושא הרגיש הזה,

אפשר למקסם את הלמידה וההנאה ממסכים ולמזער נזקים.

לפוסט בנושא גבולות